ניקוי בלייזר, המכונה גם הסרת חומר בלייזר או אבלציה בלייזר, היא שיטת ניקוי מתקדמת המשתמשת בקרן לייזר באנרגיה גבוהה- כדי להקרין את פני השטח של חומר עבודה, מה שגורם למזהמים משטחים כגון חלודה, ציפויים ושמן להתאדות או להתקלף באופן מיידי. טכנולוגיה זו מאופיינת בהיותה ללא- שוחקת, ללא-מגע, ללא-פגיעה במצע וידידותית לסביבה.
בשנת 1965, חתן פרס נובל ארתור שאולו גילה שהדיו מתאדה ונעלם כאשר הנייר המודפס מוקרן בלייזר דופק, והציע לראשונה את המושג "מחיקת לייזר". בשנת 1969, SM Bedair ואחרים ניסו להשתמש בלייזרים כדי להסיר זיהום חמצן וגופרית מפני השטח של חומרי ניקל. ב-1973, צוות המחקר של אסמוס דיווח על ניסויים בניקוי יצירות אמנות בלייזר. ב-1987 הגישה זאפקה בקשה לפטנט ראשון על ניקוי לייזר בגרמניה, ובאותה שנה פרסמה קבוצת המחקר של המדען הסובייטי פטרוב את המאמר המוכר הראשון על ניקוי בלייזר של מיקרו-חלקיקים. טכנולוגיית ניקוי בלייזר יושמה בתחומים כמו ייצור שבבים, הסרת חלודה במטוסים ובספינות, שיקום חפצים, ניקוי עובש, וייצור תחבורה ברכבת.
