לפני שנות ה-70, עקב חוסר הפיתוח של לייזרים בעלי הספק גבוה-מתמשך (CW), המחקר התמקד בריתוך לייזר פועם (PW). ניסויי מחקר מוקדמים של ריתוך לייזר השתמשו בעיקר בלייזרים בעלי אודם, עם הספק שיא אופייני ל-Pm של כ-5 קילוואט לפולס של 1 ms, אנרגיית פולס של 1-5 J ותדר פולס קטן מ-1 הרץ או שווה ל-1 הרץ. למרות שאנרגיות פולסים גבוהות יחסית היו ניתנות להשגה באותה תקופה, הספק המוצא הממוצע P של לייזרים אלו היה נמוך למדי, בעיקר בשל יעילות הפעולה הנמוכה של הלייזר ותכונות הנרגשות של החומר הזוהר. בגלל ההספק הממוצע הגבוה שלהם, הלייזרים הפכו במהירות לציוד המועדף לריתוך נקודתי ולריתוך תפרים לאחר הופעתם. תהליך הריתוך בוצע על ידי נקודות ריתוך חופפות. ריתוך תפר לייזר אמיתי התממש רק לאחר הופעת לייזרים גל רציף עם הספק העולה על 1 קילוואט.
המצב הנוכחי והסיכויים של טכנולוגיית אוטומציה ריתוך
עם הבשלות הגוברת של הטכנולוגיה הדיגיטלית, מכונות ריתוך דיגיטליות וטכנולוגיות בקרה דיגיטליות, המייצגות טכנולוגיית ריתוך אוטומטי, נכנסו לשוק בהתמדה. פרויקט Three Gorges, West-East Gas Pipeline Project, הנדסת תעופה וחלל והנדסת בניית ספינות, בין פרויקטי תשתית לאומיים גדולים- אחרים, קידמו למעשה את הפיתוח וההתקדמות של ריתוך מתקדם, במיוחד טכנולוגיית אוטומציה של ריתוך. הייצור של מכוניות וחלקי רכב דורש -רמות גדלות והולכות של אוטומציה בריתוך. תעשיית הריתוך של ארצי נעה בהדרגה לעבר "יעילות גבוהה, אוטומציה ואינטליגנציה". עם זאת, שיעור אוטומציית הריתוך במדינה שלי עדיין נמוך מ-30%, הרחק מאחורי שיעור ה-80% של מדינות תעשייתיות מפותחות. מאז סוף המאה ה-20, המדינה מקדמת בהדרגה-ריתוך מוגן בגז-שיטת הריתוך הבסיסית לריתוך אוטומטי-בתעשיות שונות כדי להחליף ריתוך קשת ידני מסורתי, והושגו תוצאות ראשוניות. ניתן לחזות שבעתיד, טכנולוגיית ריתוך אוטומטית מקומית תתפתח במהירות חסרת תקדים.
